כשנגיף משתק כמעט עולם שלם

המאמר הזה מתחלק לשניים:עולם המבוגרים ועולם הצעירים

הרבה זמן לא היה לי ככ הרבה זמן למחשבה, לעשייה שדחיתי, כי היא נדחפה לאיי שם ברשימת הדברים שאני רוצה לעשות. ככ הרבה דברים פתאום הוצפו והובנו בצורה אחרת רק ומשום שאנחנו בתקופה מיוחדת."הדבר" עצמו לא השתנה בכלל. אבל הפרשנות שנתתי ל"דבר", השתנה לבלי הכר, בעיקר משום שהמצב הכללי שונה ואני מן הסתם מושפעת ממנו. ולכן גם ההסתכלות שלי, הזווית דרכה אני "רואה" את הדברים השתנתה.

מכירים את המשפט: " זמן מרפא את הכל" ?אז לדעתי זה לא עניין הזמן שמרפא,זה קשור ל"עיבוד הנתונים" שמתבצעים לאורך הזמן.ולכן בכל זמן נתון בתהליך של "עיבוד הנתונים", אנחנו חושבים אחרת, מרגישים אחרת ואנחנו מגיבים אחרת.

לכל אדם, מעצם היותו הוא, עם כל המנגנונים המיוחדים שהתפתחו אצלו עם החיים. יש קצב מיוחד משלו ל" עיבוד נתונים".

בתהלכים שאני מעבירה לאנשים(מילדים, נוער ועד מבוגרים(במצבי דחק) אני תמיד מתמללת את זה שאני עובדת איתם בקצב האישי שלהם. אני באמת לומדת את הקצב האישי שלהם(בניסוי וטעייה וניסיון) כך שמנגנון "מערכת הציפיות" מתיישר בהתאם לקצב האישי.

שמתי לב שעכשיו, בתקופה האחרונה(תקופת הקורונה), דברים כאילו מואצים יותר. מצד אחד קצב החיים הואט, אנשים פחות ממהרים, פחות עסוקים(רובם). מצד שני, משהו בקצב התהליכים האישיים קיבל איזה "ספייס" משלו, כמו ייקום מקביל משלו. והוא קורה מהר יותר.

יש המון סיבות שאני יכולה להסביר את ההאצה הזו: זמן אישי מתמשך יותר, בזמני דחק הפרספקטיבה משתנה וסדר העדיפויות משתנה. וזה זמן מעולה לשים את עצמינו במרכז. להתפנות לעצמינו ולצרכים האישיים שלנו. ובגלל איזו שהיא הרגשה גלובלית של "סוף העולם הגיע" (ככ הרבה אנשים דיברו על כך בתחילת התפרצות הנגיף) והיתה הרגשה של "ניגמר הזמן", "חייבים לנצל את הזמן בצורה יעילה כי אוטוטו... נגמר הזמן"התכנסנו לתוך עצמינו והסכמנו(לא תמיד בצורה מודעת) לאפשר לעצמינו לעבור תהליך.

מי שנמצא בחייו באופן שוטף בתהליכים משני חיים ממקום מודע, אני דיי משוכנעת שהוא מבין את מה שכתבתי. מי שבדכ מתחמק מהמקומות הללו בחייו ובחר, עד לא ממזמן, להתרכז בחומריות, בהישגים, בכסף ובהצלחה(ואין כל פסול להתרכז בכך) אולי בימים אלו שם לב שמשהו בו הולך ומשתנה בגלל שהדברים "קצת נעצרו" לו.

עצרו את הפסיכומטרי

עצרו את הלימודים

עצרו את העבודה(להרבה)

עצרו את הטיסות

עצרו את הטיולים

עצרו את הקניות

עצרו ככ הרבה דברים ופינו לנו זמן. והזמן שהתפנה, גרם לנו להתעסק במשהו אחר חדש ומרתק- האני הפנימי שלי. כאילו טרפו לנו את הקלפים ועכשיו אנחנו בוחרים בהם מחדש.

אז מי מבין ומסכים?או מי מבין וחושב אחרת(אשמח לקרא)

אצל ילדים ומתבגרים זה בדכ אחרת. ילדים ומתבגרים שכל חייהם השתנו בחודשיים האחרונים, לא ממש מתעסקים בכך. לרוב זה מתחלק לשתי קבוצות:

או שהשתקופה ערערה אותם לחלוטין. אין שיגרה נורמלית, הרבה זמן של שיעמום(שיעמום זו מתכונת לדיכאון).ומי שבדכ חרדתי, התקופה הזו, לרוב, מכניסה אותו עמוק יותר ל"בועת" החרדה.

או שהם ככ מרוכזים בתנועה והיא פשוט ממשיכה לזרום אצלם גם בתקופה הזו(היצירתיות פשוט תופסת את זמן העשייה שלהם).

איך אנחנו בעולם המבוגרים שלנו יכולים לעזור לילדים שלנו(אלו שזקוקים לעזרה)?פשוט מאוד, שתפו אותם בתהליכים הפנימיים שלכם. השיתוף כדאי שיהיה מותאם לגילו של הילד(מן הסתם😆).שתפו אותם בתפניות בחיים שאתם חווים בעצמכם. השיתוף הזה יאלץ אתכם להודות עליו בקול רם(תהליך עצמתי כשלעצמו), בנוסף זה ייתן להם להבין שדברים יכולים להשתנות. ששום דבר אינו גזר דין מלמעלה אלא, תלוי בו.

אז מאיזו זווית בחרתם להסתכל היום?!

אהבתם? מוזמנים לשתף, לפדבק ולשלוח לחברים שלכם.

אם אתם מעוניינים לקבל עוד מאמרים, קצרצרים, מוכווני טיפול בילדים ומתבגרים, אתם מוזמנים להכניס  את פרטיכם ל"דיוור הישיר" ותקבלו את העדכונים "חמים מהתנור".

להתייעצות ראשונית ולקביעת סדרת אימון: 050-9006596

או באמצעות פניה ישירה דרך האתר. www.facebook.com/riki.coach.nlp

אתם יכולים למצא אותי גם בפורטל הבא:  http://www.coaches.co.il/